בקושי שבוע עבר מהחלטת מרכז העבודה ברוב קולות גורף לתמוך בכניסתו של אביגדור ליברמן לקואליציה. בינתיים האיש ממשיך להתנהג כמו הפאשיסט הגזען שהוא, ומציע הצעה להפריד בין יהודים לערבים, כולל ערביי ישראל. בראיון ל"טלגרף" הבריטי. כולנו מופתעים עד עמקי נשמתנו. השר הרצוג מקווה ש"ראש הממשלה יערוך איתו בירור נוקב". השרה יולי תמיר מביעה מחאה, ואומרת "מדינה דמוקרטית בכלל ויהודית בפרט חייבת לתת מקום למיעוטים בקרבה, ועליה לעשות כל מאמץ לשתף אותם מעמדה של שותפות ושיוויון". זה נשמע כל כך משכנע כשזה בא ממי ששמה היה חתום על ההצעה לתמוך בכניסתו לקואליציה. מה קרה, פתאום גיליתם שמדובר בגזען? ומה יש לליברמן להגיד על זה? הוא מציע הבוקר להפוך את הנייה לשאהיד.

וזה מה שיש לאולמרט להגיד על זה: "הדעות של ליברמן הן לא דעותיי. זאת לא עמדת הממשלה ואביגדור יודע זאת. אני בעד שיוויון זכויות מלא לערביי ישראל ומעולם לא הסתרתי זאת. כל עוד אני ראש ממשלה זו תהיה מדיניות ממשלת ישראל". "כל עוד אני ראש ממשלה". גם כן נחמה.

ליברמן, אגב, גם מצוטט ב"טלגרף" כאומר: "הקמנו את ישראל כמדינה יהודית, ואני רוצה לשמור על צביונה של ישראל כמדינה יהודית וציונית". קודם כל, אני תוהה, ממתי ליברמן "הקים" את מדינת ישראל, אבל זה besides the point. הדבר החשוב באמת הוא שלמיטב ידיעתי, צביונה של מדינת ישראל, כפי שלמדנו בבית הספר ובכלל, הוא צביון של מדינה "יהודית ודמוקרטית", לא "יהודית וציונית". שאלה רטורית בשבילכם – האם זו שכחה מקרית, או שכחה מכוונת? ותגידו תודה לשרה יולי תמיר, שאגב, למדתי אצלה פעם קורס שנקרא "מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

***

הדוגמא שליברמן הביא, אגב, היא מאוד מעניינת, ולא ממש מבשרת טובות לערביי ישראל. אני לא יודעת עד כמה השרים בממשלה מודעים לעניין טורקיה קפריסין, אבל הם לא צריכים לחפש יותר מדי כדי לגלות את העובדות. ליברמן, כמובן, מעוות אותן כרצונו. הוא טוען שלפני 1974 היוונים גרו לצד הטורקים, וזה הוביל לחיכוכים, שפיכות דמים וטרור, ואחרי 1974 הוחלט שצד אחד של האי יהיה טורקי, והשני יווני, וכיום יש שם יציבות וביטחון. נו, שויין.

למעשה, מה שקרה ב-1974 היה שטורקיה פלשה לקפריסין והפכה את החלק הצפוני של האי ל"רפובליקה הטורקית של צפון קפריסין", שרק היא מכירה בה. למעשה, החלטת מועצת הביטחון של האו"ם מ-1983 קוראת למדינות לא להכיר בשום מדינה קפריסאית חוץ מהרפובליקה של קפריסין. החלטה נוספת של האו"ם מאותה שנה דורשת נסיגה מלאה של כוחות הכיבוש הטורקים מהרפובליקה של קפריסין. טורקיה, כמובן, לא צייתה להחלטות אלו.

ב-1974 הידועה היה ניסיון להפיכה יוונית באי, ובתגובה טורקיה הכניסה צבא וחילקה את האי דה-פקטו. בין שני הצדדים עומדים חיילי או"ם מ-1974 ועד לעצם היום הזה. ב-2001 פסק בית המשפט האירופי לזכויות אדם כי טורקיה הפרה וממשיכה להפר את זכויות האדם של היוונים החיים בשטח הכבוש, וגם של הקפריסאים הטורקים (על זה אפשר לקרוא כאן).

בין ההאשמות שהושמעו במהלך הזמן היו האשמות לטיהור אתני, יישוב מחדש, מעשי רצח, מעשי אונס, גירושים המוניים, ביזה, עבודות כפייה ועוד כהנה וכהנה. אנשים רבים נעלמו במהלך הפלישה, וטורקיה מסרבת שוב ושוב לתת מידע לגביהם. בנוסף, היא גם הכניסה לחלק הכבוש כ-110 אלף מתנחלים.

דוגמא מאוד הולמת, שבהחלט מתארת את הפתרון המועדף על ליברמן.