"מישהו" פעם החליט שבני האדם הם יצורים רציונליים ששואפים למקסם רווחים. "מישהו" ביסס על זה תורות שלמות. "מישהו" קבע כך את התנהלות חייהם של מיליונים על מיליונים של בני אדם. אלא מה, שההנחה הזאת מופרכת ביסודה. לפחות ברמה המערכתית. בעיקר ברמה של מערכת מתפוררת, מנוונת ומתפרקת כמו מדינת ישראל.
לא צריך לגייס אפילו טיעונים מוסריים שניתן להתווכח עליהם, לכאורה או שלא לכאורה, בעניין מה שקורה היום בעזה, או בשדרות. המצב כל כך אבסורדי, כל כך זר לכל מושג אנושי של רציונליות, שאני אומרת לכם בכנות, I'm in owe לנוכח הדברים.
כבר שנים שאנחנו טוחנים לעזה את הצורה. הורגים בהם ללא רחם – כולל נשים ילדים קשישים וחמורים, כל דבר חי, צומח או דומם שאתרע מזלו להיכנס לטווח האש של "מנתחי המוח" של צה"ל – הורגים את מנהיגיהם הלאומיים, הדתיים, הפוליטיים, הורסים להם את התשתיות, פוגעים ביכולתם לקיים את עצמם, לא מאפשרים להם לנהל את ענייניהם באמצעות לחצים פיננסיים בינלאומיים, גם כשהם הולכים על דמוקרטיה, כי הבחירה שלהם לא מוצאת חן בעינינו – מה שנקרא "צביעות אמריקנית".
זה לא עבד. לט'ס פייס איט. פשוט לא עבד. אם לפני יומיים אני שומעת שכל המומחים אומרים שהטרור בעזה רק התגבר מאז שהתחלנו באסטרטגיית ה-mayhem הזאת, אז איך אנחנו בדיוק יכולים להרשות למנהיגים שלנו להגיד שהם ימשיכו בדרך הזאת ושהם ינחיתו "מכה כואבת על עזה"? מה אנחנו, עם של מפגרים?
ועל איזו מכה כואבת אתה מדבר, פרץ? משהו כמו בית חנון? אולי עוד הפצצה של תחנת כוח, שיהיה עוד קצת פחות חשמל שם? אולי נפריט להם את המים? ואולי משהו שמתקרב קצת יותר לכיוון הג'נוסייד? ייעוץ לגבי חוליות אונס כבר קיבלת? פשוט יש איזו מישהי מרואנדה שעומדת עכשיו למשפט בבית הדין הבינלאומי בהאג על העניין הזה. נראה לי שיש לה הרבה זמן פנוי, ואולי יסכימו לשחרר את הבן שלה שלום בערבות כדי שיעזור לך לגייס חולייה של חולי איידס שיבצעו. זאת בוודאי תהיה מכה כואבת, אין ספק.
לא צריך יותר מטיפת הגיון קטנה וגם לא יותר מדי מעוף כדי שממשלה תעצור את ההשתוללות ותגיד – אוקי, ניסינו. לא עבד. עכשיו צריך לנסות משהו אחר. נגיד, תוכנית מרשל מסוג כלשהו. זה דווקא עבד יפה מאוד על חברת טרור אלימה לא פחות. למעשה, יותר.
על השפלות ונקמות לא מנהלים מדינה. על השפלות ונקמות הורסים מדינה. אין אדם רציונלי אחד שנוהג להסתכל למציאות בפנים ולא לברוח משום מסקנה, שרואה עתיד למקום הזה, כל זמן שמה שמניע את הגלגלים כאן זה כוח האנרציה, ושום דבר חוץ ממנו.
אז אולי די?
***
גאידמק בדרך להשתלט על המדינה. אבל זה לא בגלל גאידמק. אם גאידמק נותן לילדי שדרות שניים שלושה לילות של הפוגה מהפחד והסכנה, אז גאידמק עושה מעשה טוב. מעשה שהמדינה היתה אמורה לעשות. מעשה שהמדינה לא היתה אמורה ליצור את הצורך בו.
אוליגרכים מסוגו של גאידמק מלכתחילה הם תוצר של מדיניות כלכלית רצחנית, שהובילה, פרט להתעשרותו, גם לירידה בתוחלת החיים ברוסיה, להתרוששותם של מיליונים וליצירת כלכלה חלופית של שחיתות שקשה אפילו לדמיין את היקפה. אנשים מסוגו של גאידמק נמצאים כאן ועושים כאן כרצונם כי המדינה לא אומרת יותר לא למאיר לנסקים. אנשים מסוגו של גאידמק לא מתים, רק מתחלפים, כל זמן שהפרצות שמאפשרות להם להפוך למה שהם ולפרוח קיימות.
המלחמה שלי היא לא בגאידמק. גאידמק לא מפחיד אותי. הממשלה כן. מאוד אפילו.
***
אגב, סתם לידיעה, מילטון פרידמן מת (במקרה לגמרי, יצא לי טוב עם הפסקה הראשונה). גם הוא מפחיד אותי יותר מגאידמק, גם במצב הצבירה הנוכחי שלו.
איזו טלפתיה, בדיוק הייתי בשלך…
מאברוק על הבלוג.
אני יודעת שמצופה ממני ל"משהו" ממשי יותר, אבל מה כבר יש להוסיף?
אה,בלוג יפה, מוזמנת לשלי… 🙂
אני מייחלת ליום שבו אקבל הזמנה לשלך…
קצת קשה לי להשיג ספרינט עכשיו (או, כדברי המשורר, guten alten Schwung), אבל נחיה ונראה.
וואלה, יש לו זמן עם כל העיסוקים שלו באושר וכו' גם לשחק בתורת המשחקים? סחתיין עליו.
בלוג, נורא, נורא יפה, הייתי מזמינה אותך לשלי אילו רק הייתי הבעלים של אחד…
פתיח חזק לביתך החדש [מילים בסלע ודומיהם]. אני מאחלת לך שהבלוג ימשיך בגישת הספרינט- להתחיל הכי מהר ואו אז להאיץ… (דרך אגב, כהנמן שיחק בתורת המשחקים).
יואב – זה היה קרוב, אבל לא בדיוק זה…
ואומני – פנטזיות זה באמת מאוד נחמד… (לגבי התרגום).
לגבי ה"אם מילטון לא היה קיים" וכו' – מאחר והוא כן היה קיים, כן אמר את מה שאמר, וכן השפיע על מה שהשפיע, נראה לי שאכן יש באיש עצמו בעייתיות מסויימת. גם משחקי מה היה אילו הם נחמדים, אבל אני מטריאליסטית מדי בשביל זה. ואגב, פרס נובל נתנו גם לאנשים אחרים לגמרי, שאמרו דברים אחרים לגמרי, כמו אמריטה סן, דניאל כהנמן וג'וזף שטיגליץ.
מה? אני לא מספיק "בלוג יפה כנסי לשלי" בשבילך?
ועוד משהו, לא הבנתי עד היום. גם אם מ.פ לא היה מנסח תיאורית "kill the social services -hence the poor" מכולכלת, הנאו-ליברלים כבר היו מוצאים לקקן אחר לתת לו פרס נובל, או מקסימום משתמשים ברפרנסים פרוטסטנטים תיאולוגיים ואחרים להוכיח את אותה נקודה. לא? כלומר לא מילטון ז"ל הבעיה אלא הלהיטות להשתמש בו כהוכחה אובייקטיבית.
“Corruption is just government intrusion into market efficiency in the form of regulation… that’s Milton Friedman, he got a goddamn Nobel Prize.”
הציטוט האהוב עליי מהסרט syriana.
אני דווקא כן רואה אופציות אחרות, אחראיות יותר ומקוממות פחות – משהו בסגנון של "יש לנו בעיה, ואנחנו מטומטמים מדי, מגוידמקים מדי וברברים מדי כדי לטפל בה, אנא שילחו דחוף מישהו שיודע לקרוא" או אפילו "אדרבא תנו למשקיפים שלכם לבוא ולראות עד כמה עמוק ה%^א האזורי".
הצהרות בנוסח "האו"ם מצטרף לכוחות הרשע כדי לטרטר יהודים" גורמות לי להצטער שתוכנית הגרעין האיראנית היא רק ספין.
אה, כן…בלוג יפה, כנסי לשלי : )
אגב, כל תרגום של פעילות מטומטמת, רשלנית, חסרת אונים וכיוון הופך בהכרח לתעמולה שגובלת בפשע. אני לא רואה שום אופציה אחרת לתרגום של דברים כאלו.
ואיפה ה"בלוג יפה כנסי לשלי"? אפילו אחד לא מגיע לי?
הבעיה של גאידמק היא בעיני בעיה מערכתית, שהיתה קיימת גם אם לא היה גאידמק. ז"א, גאידמק הוא סימפטום, ולהתעסק בו זה כמו לטפל בגרורה ולהשאיר את הגידול untouched. וחוץ מזה, לפי מה שהבנתי, את השאיפות הפוליטיות הספציפיות שלו הוא מימש באנגולה.
לגבי פרידמן, אנפורצ'נטלי, הוא רחוק מאוד מלהיות היסטורי. פרפורי הגסיסה של התיאוריה שלו בעולם גורמים ליותר נזק ממאה גאידמקים. למעשה, הם חלק ממה שיוצר את גאידמק ודומיו.
א. מזל טוב על המעבר.
ב. סחטיין על הפוסט
ג. גאידמק ספציפית מפחיד כי יש לו שאיפות פוליטיות, וכי הוא מקדם אותן לאט ועם הרבה שכל.
ד. פרידמן מת, אבל התיאוריה שלו חיה ובועטת, ואני בהחלט הייתי מעדיף שהמצב היה הפוך, או לפחות שהתיאוריה שלו היתה מצטרפת לבוראה בגן העדן של האלפיון העליון.
באשר לפסקה הראשונה – נא להפריד בין פעילות מטומטמת, רשלנית שלומיאלית חסרת אונים וכיוון, לבין התרגום שלה לתעמולה שגובלת בפשע. אמירותיו של גילרמן באו"ם מפגרות אפילו יותר מהמדינה ושרי צבאה אותם הוא מתקלט. הרי התנגדות הציונים לחקירת האירועים מעידה לא שיש להם מה להסתיר, אלא שהם לא יודעים ווטא דה פאק דיי אר דואינג.
באשר לגאידאמק – כשאת אומרת שגאידמק לא מפחיד אותך אלא הממשלה – שנה שנתיים והשניים יהפכו לאחד. נס'ט פאס מון שר?
ובאשר לסיום – האם האמירה "מילטון פרידמן איז היסטורי" מרגיעה או מלחיצה? ביטס מי.
אגב, אני רוצה להתנצל שלקח זמן עד שעלו התגובות. אני בעיקרון לא מסננת, והמגבלות היחידות אמורות להיות מגבלות החוק. העיכוב נבע ממשהו שקשור למגבלות שהוגדרו במערכת למניעת ספאמים, ואני מקווה שסידרתי את זה.
כהנמן קיבל על זה נובל, אבל את המחקרים הוא עשה ביחד עם עמוס טברסקי, שמת לפני שהספיק לקבל נובל. כהנמן וטברסקי היו פסיכולוגים. אני מכירה את המחקרים שלהם שמראים כשלים (או הטיות, לא זוכרת איך הם קראו לזה) ברציונליות, אבל אני ממש לא בטוחה שזה קשור או קושר לתורת המשחקים. ומצד שני, תורת המשחקים זה כל כך פופולרי, שבטח הכל קושר לזה.
אני חושבת שהעימות עם הפלסטינים לא ממש מדגים את הנחת הרציונליות של הצד השני, אלא איזושהי הנחה שלא ברור לי מה בסיסה במציאות, בעיקר לנוכח המציאות, שהם אמורים להיות יותר מוסריים ואנושיים מאיתנו. הנחה שתוצאותיה מעגל דמים שנמשך כבר מספיק זמן כדי שאפשר יהיה לזנוח אותה בלי שום התלבטות.
נדמה לי שדניאל כהנמן קיבל נובל על ההפרכה על הנחת הרציונליות ו"שילוב" ההפרכה הזו בתורת המשחקים.
בכל אופן – העימות עם הפלסטינים אפשר שהוא מדגים בעיה אחרת בתורת המשחקים – הנחת הרציונליות של השחקן השני…
כוסית יקרה, קראי מה כתבתי היום בבלוג שלי.
בברכה, יואב.
"גם במצב הצבירה הנוכחי שלו" זה יפה וטוב.
בהצלחה עם הבלוג החדש.