זה כל כך קלישאתי שבא לי להקיא מעצמי, אבל משבר גיל ה-30 כאן. אמרו לי אלף פעמים ש-30 זה ה-20 החדש. בעל המכולת השכונתית נתן לי 22. מקסימום. והוא שקרן לא רע. אמנם כבר מזמן לא הציעו לי לקנות כרטיסיית נוער באוטובוס, אבל מצד שני, מאז שהתחלתי ללכת יותר ברגל, אני לא קונה כרטיסיות…
בגיל 15 ידעתי בדיוק איך החיים שלי הולכים להיראות, מה אני אמורה להשיג בכל שלב. קצת כמו, למי שראה את 7UP, הילדים המדושנים האלו בגיל 7, אפילו בלי להיות מדושנת, סתם בת להורים מהמעמד הבינוני בעלי מקצועות חופשיים וכו'. הייתי במסלול הנכון עד בערך סוף השנה הראשונה של תואר ראשון. עם קצת שינויים, כמובן. בכל זאת, המציאות לימדה אותי שאני רק "בסדר" בפיזיקה, ושממש לא בא לי ללמוד פתולוגיה. ואז הכל התחיל להתפרק. מה שנראה פעם חשוב, נראה פתאום ממש אידיוטי, טריוויאלי, לא מעניין. מה שהיה ב"שוליים", הפך למרכז.
ועכשיו, ביום כניסתי לעשור הרביעי – פור גודס סייק – של חיי, אני יודעת הרבה פחות ממה שידעתי לפני 15 שנים. וזה לא ש"לא הספקתי כלום". בתחומים רבים, אין לי שום סיבה להתלונן.
נכון, עוד לא סיימתי דוקטורט (למעשה, בקושי התחלתי אותו), עוד לא כתבתי את "ביקורת התבונה הטהורה", עוד לא זכיתי בפרס נובל, ועוד לא הצלחתי למצוא את הדרך ההולמת להרוויח כסף בלי לבזבז זמן על שטויות חסרות תועלת ליקום. ושאלת השאלות לנשים בגיל העמידה כמוני – ילדים -היא עדיין בתחום הדיון התיאורטי בשבילי (למה, למה אנחנו לא יכולים להיות קצת יותר סוסוני ים…), חסרת כל קשר למציאות.
ומצחיק, כשחשבתי אתמול אלו דברים אני רוצה "להספיק" לעשות בחיים שלי לפני שאמות, חשבתי שאני רוצה ללמוד לנגן בפסנתר, ללמוד לרקוד טנגו, ללמוד הונגרית, ללמוד איך לא לרצוח צמחים, דברים כאלו. שום דבר שלא יכול לחכות עד גיל 80. בינתיים, יש עוד הרבה עבודה (אבל כמה ימים של חופש אסקפיסטי, זה משהו שאני בהחלט יכולה להרשות לעצמי עכשיו).
***
אני יכולה לדון כאן בשאלה למה זה כל כך מלחיץ, להיות אישה בת 30. למה זה יותר מלחיץ מלהיות אישה בת 29. כנראה שיש משהו משוחרר יותר בקידומת "2". למרבה מזלי, אני לא מסוג הרווקות התל-אביביות בנות ה-30 שאת טוריהן אנו קוראים בכל עיתון רענן. זה נראה לי מאוד לא כיף, להיות מישהי כזאת. וגם לא מאוד פרודוקטיבי. אבל האמת היא שפשוט אין לי מושג. מבחינה אישית, אין למיני-משבר הזה יותר מדי היגיון. לחץ חברתי, כנראה. שום דבר שלא יעבור תוך יומיים…
בעצם, מה שאתם רואים כאן עכשיו זה פירוק רציונלי של משבר לא רציונלי, בסיוע של מוזיקה קובנית ומשקעים של שני מוחיטו גדולים. ואולי סתם התחשק לי לספר לכם שיש לי יומולדת ולהגיד איזה דבר או שניים על עצמי שלא הייתי אומרת כאן באופן רגיל, במסגרת ארבעת ימי האסקפיזם שלקחתי לעצמי, החל מהיום. פתאום אין לי חשק לכתוב דברים אינטליגנטים על פמיניזם ופוליטיקה ומבנים חברתיים בהקשר של שינוי הקידומת האישי שלי. אז זה יהיה רק עוד ניסוי קטן בשחרור.
🙂
מזל טובבבבב !!11!!! במלאת לך 30 אביבים ו-8 ימים.
אישית, אני צובר זכויות ומתכנן משבר גיל 80 שעוד לא היה כמוהו בהיסטוריה המתועדת.
הדבר היחיד שאני יודע הוא שאיני יודע דבר…
נדמה לי שאם את יודעת היום הרבה פחות מלפני 15 שנה, את מה-זה בדרך הנכונה
אני ממש לא מצטערת על זו שעברה. היא היתה אסון, וטוב שלא תשוב…
וחוץ מזה, לי זכור שדווקא הקדמת.
איחרתי, אני יודעת, אבל עדיף עכשיו מלעולם לא וכיוצאים ונכנסים בזאת…
נזכרתי תוך כדי קריאה שכשהייתי קצת יותר צעירה אז ההתרסה שלנו לילדים המבוגרים יותר היתה ש"הם ימותו קודם". למרות שהיה מדובר באנשים קטנים שעלו עלי בגודלם לכל היותר בכמה חודשים, האמנתי לכך דאז בכל לבבי…
תשמעי, בארץ אכולת המוות שלנו, כל שנה היא הישג כי מי יודע מתי נמות, אזי דומני שכדאי באמת לחגוג את העובדה שהצלחת לשרוד בכבוד עוד שנה ולא להצטער על זו שעברה ולא תשוב. זה הרבה יותר ממה שכל מיני אייטמים טראגיים לרגע בחדשות מגיעים עליהם.
[ובנימה אופטימית זו] מזל טוב!!!
ר"ש, פויינט וול מייד. מה זה הדבר החמוד הזה? אני רוצה! (אבל רק בתיאוריה, כי בפועל, חמש דקות מהרגע שהוא ייכנס לבית שלי, שש בהמות חתוליות שמנות יעשו ממנו קציצה) (ולא, אני לא רווקה תל-אביבית בת 30 קלישאתית שחיה לבד עם שישה חתולים. בן זוגי משתף פעולה באופן מלא).
קלמן ושפי – תודה.
מזל טוב! הנה מתנה שתוכיח לך שבלב את עוד ילדה.
גם ממני.
תתנחמי בכך שאין סיכוי שהפער בינינו יצטמצם. 🙂
מזל טוב ! נחמד להכיר את הבנאדם שאחרי השקפת העולם, זה עדיין לא עושה הגיון, רק מכניס קצת פרופורציה.
ק.ה – משוחררת, לא משחררת… ובכל זאת, בדיחת חומוס.
אוריאל – כמובן שאהיה, ומזל טוב גם לך. לגבי עיצובים, טל הוא הסמכות.
טל – תודה.
שקדיה – תודה גם כן. דונט וורי, זה לא שחשבתי שזה הסוף…
ואומני דיר – לפני קופת חולים, חשבתי שדיברנו כבר לפני יותר משנה על איזה סטייק שטרם התממש בקיבה שלי…
ניפגש בתור לקופת חולים…… : )
באיחור מאוד לא אופנתי, באתי לברך.
30 זו רק ההתחלה. באמת. עוד תראי…
מזלטוב!
המון מזל טוב !
אהלן יונית
אני כנראה אעבור לבלוגלי(ואני צריך שמתישהו את או שוקי או טל תסבירו לי איך מסתדרים עם העיצוב פה)
את תיהי בשבת?
מזל טוב
מזל טוב.
הקידומת 2 משחררת?
נשמע כמו פואנטה של בדיחת חומוס עם חוטי תיל.
ושוב, מזל טוב.
שוב תודה לכל המאחלים והמברכים, ונקווה שיהיו עוד סיבות טובות לקוראים שקטים לפתוח את הפה…
מזל טוב…. 🙂
30, הוא גיל של התחלה. זהו הגיל שבו אנו מספיק בוגרים כדי לעשות משהו אמיתי עם החיים. עד עכשיו זה היה רק הקדמה.
בהצלחה,
טל
מזל טוב חמודה
אל תדאגי, מתרגלים מהר מאוד, עברתי את זה לפני 3 חודשים ואני עדיין כאן….זה דווקא אחלה
מחר פתאום תרגישי יותר בשלה, מרתקת מלאת אנרגיות לכבוש את העולם ולהטביע את חותמך…
מזל טוב!
(מתברר שגם קוראים שקטים מוצאים לפעמים סיבה טובה לפתוח את הפה…)
תודה לכ-ו-ל-כ-ם. נשמות.
מזל טוב. (:
Herzlichen Glückwunsch! 🙂
מזל טוב.
התיאור שלך לגבי ההבדל בין גיל 15 ועכשיו (אצלי עכשיו זה 27, אבל ההרגשה דומה) הולם בדיוק את ההרגשה שלי.
מזל טוב
מזל טוב!!
מת עלך
ותודה גם לך כרמית.
אין כמו פוסט אסקפיסטי כדי לרומם את הרוח… עכשיו רק חסרה לי איזו כוס שמפניה ליד הים.
אח, עידן, איזה נשמה טהורה אתה… תודה תודה.
קרנאור – אני באמת לא מתלוננת… וגם אומרים שקאנט התחיל לכתוב דברים רציניים רק בגיל 58 כמדומני, אז יש לי זמן. אבל נדמה לי שיש משהו בטענה ש-30 זה ה-20 החדש. לפחות אם לשפוט לפי הסביבה הקרובה-בינונית שלי.
וולקאם טו דה קלאב. מזל טוב!
(כחודש וקצת אחרי השלושים שלי, אני מגלה שההבדל הוא בעיקר באנשים אחרים ובתפיסות שלהם לגבי משמעות המספר/גיל, הרבה פחות בי.)
אם כך, מזל טוב.
זה בסדר. 30 הוא לא ה-20 החדש. הוא ה-30 הישן, וזה לא משהו רע.
ובאמת, אף אחד לא עושה, בסופו של דבר, את מה שהוא תיכנן בגיל 15. נראה לי שההספק שלך לא רע.
מזל טוב נשמה. בכשהארי פגש את סאלי מג ריאן בוכה שהיא תהיה בת 40, ובילי קריסטל אומר לה, זה יקרה בעוד שמונה שנים, ואז היא עונה לו: but it's there! אז תתנחמי בכך שהבאסה שלך בגיל 40 תהיה עוד יותר גדולה.
בוודאי. למה אתה חושב שכתבתי את הפוסט הזה, אם לא כדי לקבל ברכות, איחולים ומחמאות? (aka, "ניסוי קטן בשחרור"…)
יומולדת? היום?
אפשר בכל זאת להגיד מזל טוב?
יוחאי ! (כן, זה סימן קריאה) באמת תהינו כאן בחתוליה לאן נעלמת בזמן האחרון.
תודה. אני אשתדל.
הרבה מזל טוב.
נכון, זה לא רציונלי, זה סתם מספר עגול + השפעה חברתית, אבל זה קורה. אני רואה את החודשים שנותרו לי עד גיל 30 כזמן האחרון שאני באמת יכול לעשות משהו.
תעשי חיים בארבעת ימי האסקפיזם.